הגירה מרצון
רכיב חיוני בשיקום הומניטרי
של עקורי עזה
נייר עמדה
מאת
נגה ארבל וד״ר יואב שורק
- המלחמה בעזה, אשר כפה חמאס על ישראל יצרה מאות אלפי פליטים אמיתיים, שלא יוכלו לשוב לבתיהם עד להשלמת הפירוז והשיקום של הרצועה, תהליך שיֶארך שנים רבות. מבחינה הומניטרית, עדיף שישראל, מצרים ומדינות העולם, יאפשרו לפליטים הרוצים בכך להגר אל מחוץ לרצועה, על מנת לשקם את חייהם.
- חלק ניכר מאוכלוסֵי עזה היה מעוניין בהגירה לארצות אחרות עוד טרם המלחמה, לשם שיפור חייהם. מאות אלפי עזתים יצאו מהרצועה מאז עליית חמאס לשלטון ביוני 2007, גם כאשר הגירה כזו היתה סבוכה ויקרה.
- הרצון בהגירה, שהיה נרחב ערב המלחמה, רחב שבעתיים כעת, בהינתן ההרס ובהעדר אופק של שלום. אין מקום להמשיך בהנצחת הפליטות המזויפת של תושבי עזה, או בשיתוף הפעולה הבינ״ל עם שלטון הטרור של חמאס.
- קליטת פליטים מאזורי מלחמה היא נורמה מקובלת במערכת הבינלאומית, כולל במערכות האחרונות באוקראינה ובסוריה. אסור שֶנסכין עם החרגה של עזה, ושל ישראל, מן הכללים הבינ״ל. סגירת הגבול על ידי מצרים וניצול הסבל של העזתים לקידום אינטרסים פוליטיים מנוגדת לנורמות, לחוק הבינ״ל ולאינטרס ההומניטרי הבסיסי ביותר, אשר בשמו נכתבו החוקים.
- ככל שיש עניין בינלאומי אמיתי בשיקום הרצועה, הדיון על התהליך ועל הסדרי "היום שאחרי" לא יוכל להתקיים במציאות של משבר הומניטרי מתמשך. יש לכונן אפוא במהירות מסדרון הומניטרי אל מחוץ לרצועת עזה לאלה המבקשים לצאת ממנה, (ללא מעבר בשטח ישראלי ריבוני). את המשאבים שמַקצה העולם לסיוע בתוך הרצועה, ניתן להפנות להקמת מרכזי שהייה זמניים לתושבי עזה (במקומות שבהם אין הם מהווים סיכון לישראל או לאזרחיה) – ושם תוצענה להם גם אפשרויות להגירה קבועה, מותאמת להם, במבחר ארצות יעד.