ביום חמישי בשבוע שעבר הודעתי על מועמדותי לראשות מפלגת הבית מהיהודי. 28 שנים זו המפלגה שלי, הבית שלי. עוד מהימים בהם אברום בורג וחנן פורת ז"ל, היו מתקוטטים במרכז המפלגה ודנים בשאלות הגדולות על עתיד פניה של הציונות הדתית.

 

נולדתי וגדלתי בבאר שבע. בנערותי בימי האולפנה היינו אוהבות לסרוג כיפות ואני זוכרת שתמיד ידענו שכיפה סרוגה יפה היא תוצאה של הרבה גוונים וצבעים. ככה גם פניה של הציונות הדתית. יש בה הרבה צבעים וגוונים, אבל כולם חלק מהציונות הדתית וכך הם משלימים פסיפס גדול ויפה.

 

בשנים האחרונות אני זוכה לייצג את הציונות הדתית בירושלים, עיר הבירה של מדינת ישראל. נבחרתי לראשות סניף ירושלים וזכיתי לאמון החברים, שמהווים את הסניף הגדול בארץ, ומאז אני זוכה לנצח על העשייה הגדולה של הבית היהודי בירושלים, בהקמת בתי ספר לחינוך הציוני-דתי, בניית בתי כנסת, הקצאות מגרשים לבנייה, תקציבים לתנועות הנוער ועוד עשייה רבה למען כל גווני הציונות הדתית. בתפקידי כסגנית ראש העיר ירושלים מילאתי תפקידים רבי משקל, קודם כיו"רית וועדת הכספים בעירייה, האמונה על תקציבים של מליוני שקלים ואחר כך כמחזיקת תיק החינוך של מדינת ישראל.

 

תמיד אני נוהגת לומר שירושלים היא המיקרו-קוסמוס של הציונות הדתית. יש בה את כל הגוונים והזרמים, מתושבי השכונות של קטמון וגוננים ועד לאנשי מרכז הרב והר המור. כולם ביחד זו הציונות הדתית היפה.

 

אבל בשנים האחרונות קרה משהו לבית שלי. מאז הפיצול הכואב לפני שנתיים, גורמים פוליטיים אינטרנסטים מנסים להשתמש במפלגה ככלי שרת למאבקיהם הפוליטיים. הבית הלך והתפוגג, תחת ניהול כושל ולא אחראי. אני הייתי זו שניצחה על המאמצים להביא חזרה לאיחוד עם איילת ונפתלי, לקראת סבב ב' של הבחירות ובמלא הצניעות אני יכולה לזקוף לעצמי חלק גדול מתהליך החיבור מחדש. יעידו על כך חבריי.

 

כעת שוב הציונות הדתית עומדת למבחן. רוחות של פילוג והרס נושבות, כשרבים כבר חושבים כי הבית היהודי אינו עוד בית עבורם. לכן החלטתי להתמודד על ראשות הבית היהודי, בלב כבד ולאחר התייעצויות עם רבנים בציונות הדתית, כיון שאיני שמחה לעזוב את תפקידי בעיריית ירושלים, כסגנית ראש העיר של בירת מדינת ישראל – העיר הגדולה בארץ.

 

עשיתי זאת כי הגיע הזמן להחזיר את הבית למקומו הטבעי. להביא מצביעים וקהלים חדשים, כפי שעשיתי בבחירות המונציפאליות בירושלים והגדלתי את הרשימה. אני רוצה להיבחר כדי להחזיר את המפלגה לבוחרים ולצאת לפרק חדש בדרך השינה והטובה של 100 שנות הציונות הדתית.

 

אני יודעת שחלקכם אולי כבר לא מאמין שאפשר. אבל זה הזמן לזקוף קומה. מפלגת הבית היהודי היא מפלגה חיה וקיימת, עם נציגות מונציפאלית מכובדת, פעילים מסורים וסניפים פעילים בכל רחבי הארץ. היא מפלגה שיש לה אמירה משמעותית ואני היאבק שהיא תחזור למקומה הטבעי ותהיה משמעותית גם בממשלה הבאה.

 

למרבה הצער בסבב האחרון תחת הנהגתו של המנכ"ל ניר אורבך הגענו למצב בו קיבלנו מקום אחד בלבד, במיקום לא רלוונטי ורק הודות לסיטואציה הפוליטית לאחר הבחירות נציגנו הרב רפי פרץ הגיע לשולחן הממשלה. לא יתכן כי שוב נהפוך לגלגל שלישי ברשימה ונסתפק במקום אחד במיקום השביעי או השמיני הלא ריאליים והלא משפיעים, במפלגה שכבר כעת היא מתכוונת לחבור לגוש השמאל מיד לאחר הבחירות. איני מוכנה כי נמכור כעת את המפלגה המפוארת שלנו, רק תמורת הבטחה לכיסא בכנסת למנכ"ל, ללא כל השפעה.

 

מיד כשאבחר אתחיל במאמצים להתחבר עם שאר השותפים בפוליטיקה הציונית דתית, כפי שפעלתי בסבבים הקודמים של הבחירות והצלחתי לפעול לכך שרצנו יחד. כי רק יחד נבטיח את הקמת ממשלת הימין הבאה, בה נדאג לשמור על האינטרסים החשובים של הציונות הדתית. ביום שאחרי הבחירות אדאג לחיזוק הקשר עם המוניציפאלי  ואדע לדבר עם כל הגורמים הרלוונטיים, ומי שיבטיח את עתיד הציונות הדתית יזכה לתמיכתנו.

 

לסיום אני קוראת לכם לצאת מהשאננות כי אנו בשעה גורלית לעתיד הבית. זו מלחמה על הבית שלי ולכן אני בטוחה שאנצח בה.