fbpx
התפכחנו לא חיים לצד הנאצים.

בשמחת תורה התפכחנו. חשבנו שהטכנולוגיה, הגדר, ההרתעה והמודיעין מגינים עלינו מהאויב צמא הדם שנמצא ממש מחוץ לחלון. רימינו את עצמנו. כשאוייב כל כך אכזר ובלתי אנושי חדור במטרה להשמיד אותך, גדר ופטנטים לא יכולים להספיק.

סירבנו להכיר באמת המרה: אי אפשר לחיות לצד השטן הנאצי.

אי אפשר לחיות ליד נאצים חמושים מכף רגל ועד ראש שנמצאים במרחק נגיעה מהבית שלנו, מהילדים שלנו.

הסלון שלנו לא יכול להיות מוצב וחדר הילדים לא יכול להפוך לשדה קרב. אי אפשר להיות אי מערבי מנומנם בתוך ים של חיות טרף שמטרתן היחידה היא רצח אכזרי של יהודים.

אין חיים ליד השטן.
אין חיים ליד האוייב הנאצי.
התעוררנו. התפכחנו. עכשיו חייבים להחליף דיסקט. חייבים להסתכל למציאות הקשה בעינים, להבין את עוצמת הרוע ולפעול בהתאם. להבין שכשרוע כזה מחזיק באמצעים לשחוט אותך, יום אחד הוא יצליח.

היום הזה הגיע בשמחת ותורה. אם לא נחליף דיסקט, הוא יגיע שוב. ולכן אסור, פשוט אסור, לחיות ליד השטן.

השלב הראשון הוא להבין את מה שאמור היה להיות מובן מאליו: לא מסכנים חיי לוחמים לשווא. ולכן משטחים את עזה. את עזה עלית ואת עזה תחתית.

כדי לצמצם למינימום את הסכנה ללוחמים שלנו בשטח, וכדי לייצר הרתעה לכל מבקשי רעתנו. שכל בני השטן יבינו שזה מה שקורה למי ששופך דם יהודי.

מה שהיה לא יהיה.
היינו תמימים, היינו רדומים. לא הבנו איך מתנהגים עם נאצים. לא עוד.
לא נחיה לצד השטן הנאצי.